חסידות על דברי הימים א טז:יב

לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה מוֹפְתִים עַל־יְדֵי בַּעֲלֵי הַפּוֹסְקִים, בִּבְחִינַת (ד"ה א טז): מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ; שֶׁעַל־יְדֵי מִשְׁפְּטֵי פִיהוּ, שֶׁפּוֹסֵק שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, נַעֲשֶׂה מוֹפֵת.

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי (שמות ו ה). והנה אמר "שמעתי שכבר שמע, "ואזכר לשון עתיד שכעת יזכור להבא והנראה שלא זכר עדיין, והנה בפרשת שמות (ב כד) אמר וישמע וכו' ויזכור וכו'. והנראה בהקדים מה שאמרו רז"ל (ברכות ג' ע"א) במעשה דר' יוסי ששאל אותו אליהו ז"ל מה קול שמעתי וכו', וא"ל אליהו כל זמן שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמו הגדול מבורך, אומר הש"י אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. ופירש רש"י אשרי כל זמן שהיה קילוס זה בבית המקדש. והנה צריך להבין מה הוא זה שרוצה הש"י בקילוס זה בבית המקדש דוקא, הלא בכל העולם כבודו וממשלתו. אך ידוע בית המקדש הוא מכוון נגד מדת מלכות שמים. ומעתה התבונן אומרם יהא שמו "הגדול (בבחינת גדלות, בסוד והקמותי וכו') מבורך (בסוד הברכה, מלשון המבריך וכו' (כלאים פ"ז מ"א)) עולם (היינו במלכות שמים הנקרא עולם, בסוד "זכרו "לעולם "בריתו (דברי הימים א' טז יב), והבן מאד). ואם כן תבין כשאומרים ישראל קילוס זה בגלות, אז אומר הש"י אשרי המלך כשהיה קילוס זה במקום הקודש מקום המכוון נגד מלכות שמים. והנה בזה תבין גם כן בכאן, כשהיו ישראל במצרים והבינו ששעבודם הוא מחמת העדר היחוד, והיו מתפללין יהא שמו הגדול מבורך כנ"ל, אז הש"י משתוקק כביכול שיהיה זה בבית המקדש ובארץ הקודש, שאז יהיה היחוד בשלימות. וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל שמתפללין על היחוד, אשר מצרים מעבידים אותם שכעת המצריים הם מביאים אותם לידי עבודה זו, ואזכור (בסוד הזכירה בסוד והקמתי וכו'), את "בריתי לעתיד ואחיש מאד לרחמם, והש"י יראנו נפלאות מתורתו: ולקחתי אתכם לי לעם (שמות ו ז). ר"ת אלול. רמז שבחודש אלול לוקח הש"י את ישראל לעם, על ידי התשובה שמתעוררת בחדש הזה: